nederlandse taal
english language

 
Poetry International Web
en/nl
dutch news
previous
 
 
 

נערה מן הקטמונים (חתך –אורך)
נַעֲרָה שְׁחוֹרָה עִם חֲטָטִים בַּפָּנִים
עַלִּיזָה אַלְפַנְדָּרִי
בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹעַד לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים
מְכַבֶּסֶת אֶת בְּגָדֶיהָ
כְּמִי שֶׁעוֹשָׂה הַטוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים
אַחַר כָּךְ תָדִיחַ רִצְפָּה
וּתְתַקֵּן פְּרַחִים בָּאֲגַרְטַל
הִיא מַתְאִימָה אֶת צֶבַע הַחֻלְצָה לַחֲצָאִית
הִיא לֹא שָׂמָה עַל הַחֲטָטִים בַּפָּנִים
הִיא שָׂמָה עַל זֶה שִׁכְבָה עָבָה שֶׁל "מֵיק אַפּ"
וְלֹא רוֹאִים כָּל כָּךְ.
בִּכְלָל זְכֻיּוֹתֶיהָ וְהַצְלָחוֹתֶיהָ לֹא תְּלוּיוֹת בָּזֶה
הִיא מַקְפִּידָה לְמַלֵּא אֶת חוֹבוֹתֶיהָ לְפִי הַסֵּדֶר
וַאֲמוּנָה הֵיטֵב עַל מִי "בְּסֵדֶר" מִי "לֹא בְּסֵדֶר".
מֶדֵּי פַּעַם יֵשׁ לָהּ הִתְפָּרְצֻיּוֹת, אֲבָל בְּצֶדֶק
בְּהִתְחַשֵׁב בָּעֻבְדָּה שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים לֹא יוֹדְעִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג
זֶה הַטֶּבַע שֶׁלַּהּ
הִיא לֹא סוֹבֶלֶת אֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁאוֹמְרִים שְׁטֻיּוֹת
שֶׁאֵין לָהֶם טַעַם
וְשֶׁלֹּא שׁוֹמְרִים עַל הַכָּבוֹד שֶׁלָּהֶם
אִמָּא שֶׁלָּהּ מֵתָה מֵהֶתְקֵף לֵב כְּשֶׁהָיְתָה קְטַּנָּה
וְאַבָּא שֶׁלָּהּ שָׁרָת בְּבֵית-סֵפֶר מַמְלַכְתִּי דָתִי עַל יַד הַבַּיִת
הִיא אוֹהֶבֶת אֶת הָאָח שֶׁלָּהּ יַעֲקֹב
שֶׁהִתְקַדֵּם בַּחַיִּים
וְהוּא אַדְמִינִיסְטְרָטוֹר בְּמַחְלֶקֶת הַמֶּשֶׁק שֶׁל הָאוּנִיבֶרְסִיטָה
אַחֲרַאי עַל כָּךְ וְכָּךְ עוֹבְדִים
שֶׁמְּקַבְּלִים אֶת הַמַּשְׂכֹּרֶת מִיָּדוֹ וְנוֹתְנִים לוֹ כָּבוֹד.
הִיא כַּתְבָנִית וּמָסְפִּיקָה 120 מִלִּים בְּדַקָּה
הָעֲבוֹדָה זֶה הַדָבָר הֲכִי חָשׁוּב בִּשְׁבִילָהּ בַּחַיִּים
כָּל בֹּקֶר בְּ-7.30 בְּדִיּוּק רוֹאִים אוֹתָהּ בַּתַּחֲנָה
(יֵשׁ לָהּ קְבִיעוּת וְגַם הַפֶּנְסִיָּה שֶֹלָּהּ מְסֻדֶּרֶת).
בַּשָּׁעוֹת הָפְּנּויֹות הִיא סוּרֶגֶת  גּוֹבְּלֶנִים
שֶׁקָּנְתָה בָּעִיר  הָעַתִּיקָה בְּשַׁבָּת.
אָשֵׁר מִתְקַשֵּׁר לִפְעָמִים מִן הַמּוּסָךְ
אֲבָל הִיא לֹא מַראָה לוֹ פָּנִים כָּל כָּךְ
זֶה טוֹב בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּדַע שֶׁהִיא רְצִינִית
וְשֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב שֶׁהִיא תַּסְכִּים לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה.
לִפְעָמִים הִיא יוֹצֵאת עִם אָח שֶׁלָּהּ יַעֲקֹב לְסֶרֶט
מְגֻלָּח לְמִשְׁעִי וּבְנַעֲלַיִם מְצֻחְצָחוֹת
וְכָל הַשְׁכוּנָה רוֹאָה שֶׁהִיא מְבַלָּה
וְהַשֵׁם שֶׁלָּהּ נִשְׁאָר נָקִי.
כֻּלָם בַּשְּׁכוּנָה יוֹדְעִים שֶׁעַלִּיזָה הִיא בַּחוּרָה לְלֹא רְבָב
אוֹמֶרֶת "שָׁלוֹם" וּ"מַה שְּׁלוֹם הַיְלָדִים"
יוֹדַעַת לִתְפֹּר וְיוֹשֶׁבֶת בַּבַּית
בַּחוּרָה רְצִינִית.
יוֹם יָבוֹא וֱהַמַּזָּל שֶׁלָּהּ יָבוֹא גַם כֵּן
יָבוֹא בָּחוּר לָעִנְיָן וְהִיא תִּתְחַתֵּן
וְתוֹלִיד יְלָדִים שֶׁיִּגְדְּלוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם
וְיַעֲרִיכוּ אֶת הָאִמָּא שֶׁלָּהֶם.



 
GIRL FROM THE SLUMS (a longitudinal slice)

A dark girl with acne
Aliza Alfandari   
in a place meant for others
washes clothes
as one who does God’s bidding
afterwards she’ll scrub the floor
arrange flowers in a vase.
Her blouse matches her skirt.
She doesn’t care about the spots on her face
and covers them with make-up.  Her virtues
don’t depend on this at all.
She fulfills her duties carefully
and knows very well who’s right and who isn’t.
Sometimes she explodes, but only for good reason,
when you consider the fact that so many people don’t know how to behave.
It’s her nature
she can’t stand all the people who talk nonsense
who have no taste
and don’t maintain their honor.
Her mother died of a heart attack when she was small
and her father is a janitor at the parochial school near the house.
She loves her brother Jacob
who’s gotten ahead in life,
an administrator in the maintenance department of the university
in charge of so many workers.
He issues their checks and they pay him his due.
She types, 120 words a minute,
the most important thing in her life,
at the bus stop every morning at 7:30 sharp
(pension assured).
In her free time she embroiders patterns
that she buys in the Old City on Saturdays.
Asher from the garage calls sometimes
but she doesn’t encourage him
so he’ll know she’s serious,
so he won’t think she’ll sleep with him before the wedding.
Sometimes she goes to the movies with her brother
who’s clean-shaven and wears polished shoes.
The whole neighborhood sees she’s having a good time
and her name remains pure.
Everyone in the neighborhood knows that Aliza is a good girl
who greets everyone and asks after the children,     
knows how to sew, sits at home,
a serious girl.
One day she’ll get lucky,
the right boy will come along to marry,
and she’ll have children who’ll grow up, God willing,
to appreciate their mother.
 
 
 
 

Translator's Note: The original poem title names the Katamonim neighborhood, once a poor section of Jerusalem, where the poet was raised.